קיימת שורה של סימנים המעידים על התנהגות לא נכונה של כפות הרגליים. סימנים אלה יופיעו זמן רב (לעתים שנים רבות) לפני תחילת הכאבים. הופעת אחד (או יותר) מסמנים אלה, אמורה לשמש נורת אזהרה, גם באם עדיין אין כאבים כלשהם או פגיעה באיכות התפקוד. יכול אני להעיד כי אצל כל אדם המתלונן בפני על בעיות ברכיים מתגלה תמיד(!) לפחות אחד מסימני האזהרה הבאים:
שורש הבוהן הגדולה מעובה, העצם בולטת, הבוהן עצמה אולי גם מוסטת אל עבר יתר הבהונות (hallux valgus).
אחת הבהונות עולה מעל בוהן אחרת או נכנסת מתחת לה.
כל הבהונות לחוצות זו אל זו ויוצרות תצורת חץ.
כל הבהונות סגורות, חרטומיהן מונחים על המשטח.
זרת איננה נוגעת כלל במשטח.
עור נוקשה (יבלתי) מתחת לכרית כף הרגל.
מנסיוני כמטפל וכן כידוע בעולם המקצועי, הבעיות הנפוצות בכפות הרגליים:
"דורבן" בעקב או בחלקי כף רגל אחרים (דלקת בגיד).
כאב בשורש הבוהן הגדולה, קושי בפתיחה או סגירת הבהונות.
כאב בחלק כלשהו בכף הרגל.
דלקת בגיד אכילס (הגיד העבה שמעל לעקב).
הבה ונפרט מהי התנהגות נכונה של כפות הרגליים
בעמידה
יש לשמור על מקבילות כפות הרגליים.
יש להתבסס על העקבים ועל שוליים החיצוניים של כפות הרגליים.
אופי המבנה המאסיבי בעקב – מעיד שהוא נועד לשאת עומס.
הרצף המבני שלאורך השול החיצוני של כף הרגל מעיד על כי תוכנן לבוא במגע עם הקרקע. כשהתנאים הללו מתקיימים, לא מתקיים עומס על הבהונות, וגם שורש הבוהן הגדולה נושא עומס מועט, שאותו נועד לשאת בהצלחה.
הליכה
רגליים חייבות להיות מקבילות.
יש לגלגל את כפות הרגליים לאורך השוליים החיצוניים, כך שהבוהן הקטנה תפגוש ראשונה (מבין הבהונות) את המשטח, ואחריה כל יתר הבהונות.
יש להקפיד על ניתוק כל חמש הבהונות מהמשטח; כולן יחד, באותו זמן, בסוף כל צעד.
משטח הצעידה
כפות הרגליים שלנו מיועדות לתפקד על משטחים מגוונים. על אבנים, סלעים, ענפים שנשרו מעצים, שדה חרוש, או חול. אך בימינו כפות הרגליים נחשפות למשטחים קשים וישרים בלבד. כתוצאה מכך מתרחשת פגיעה משמעותית בגמישות ובחוזק של כפות הרגליים.
טיפים
להלן מספר תרגילים ודגשים המסייעים בתחזוקה וטיפוח כפות הרגליים:
שמירה על חוזק וגמישות כפות הרגליים על ידי דריכה על כדורי טניס, או כדורים דומים אחרים, דריכה על מקל מטאטא (לאורך לרוחב ובאלכסון) ו/או על אביזרים אחרים.
גלגול כף הרגל על אביזרים שונים (כדור טניס, מקל מטאטא, משקולת…) תוך לחיצה בהתאם ליכולת.
עבודת הבהונות כנגד הרצפה כאילו מנסים לחפור 5 תעלות נפרדות באדמה. דגש על עבודת הבוהן הקטנה, הזרת.
פרישת מגבת על הריצפה. הצבת עקב על הרצפה ובהונות על אותה מגבת, איסוף המגבת על ידי עבודת בהונות וללא תזוזת העקב, והכנסת מה שיותר בד אל מתחת לכף הרגל.
עיסוי עצמי של כף הרגל והבהונות. שילוב אצבעות יד אחת בין בהונות הרגל הנגדית לה.
מתיחת שרירי הסובך (שרירי השוק האחוריים) על בסיס קבוע.
קיימות אפשרויות רבות נוספות. למי שיקח על עצמו תרגול בהתאם למתואר בזאת – מובטחות תוצאות!
אגב, על הקשר בין כפות הרגליים לבעיות בחלקי גוף אחרים – בהזדמנות אחרת.